בזמן שמגפת הקורונה ממשיכה להכות גלים, כולנו נדרשים להתנהגות חדשה שניתן לה השם "בידוד חברתי". הבידוד החברתי כולל מספר צעדים, שמירת מרחק בין אנשים, לבישת מסכות, מניעת התגודדות של הרבה אנשים במקום אחד, בידוד של אנשים בעלי סיכון גבוה ועוד. אנחנו משתמשים בבידוד סביבתי כדי להימנע מהדבקה. הרעיון הזה עובד לא רק כלפי קורונה או וירוסים של שפעת למיניהם, הוא עובד גם כלפי נושאים כמו מצבי רוח ודיכאון.
שורה של מחקרים מראים שמצבי רוח ודיכאון הם דבר מדבק, גם טובים וגם רעים. אתם בוודאי יכולים לחשוב על אותו אדם במקום העבודה שלכם, שכאשר הוא מגיע לישיבה, רמת המתח והעצבים עולה, ואנחנו ממשיכים להיות עצבניים גם אחר כך. האדם הזה פשוט הדביק אתכם בוירוס העצבנות.
ויש גם את אלו שמדביקים אתכם בוירוס הרוגע, כשאתם מסיימים איתם ישיבה אתם רגועים, מרגישים נינוחים. היום כבר זה מוכח מדעית, הדברים האלה מדבקים, לכן מי שלא רוצה לחוות מצבי רוח רעים, דיכאון וחרדה, צריך לשמור על בידוד חברתי מאותם אנשים שמפיצים את הוירוסים האלה.
יש גם בשורות עוד יותר טובות מהמחקרים, מסתבר שמקדם ההדבקה של מצבי הרוח הטובים הוא הרבה יותר גבוה ממקדם ההדבקה של מצבי הרוח הרעים, כלומר שיש לנו תרופה יעילה מוכחת מדעית לטיפול בדיכאון. פשוט מאוד להקיף אנשים בדיכאון בחברה של אנשים שמחים, זה הכל. אין צורך בתרופות, או טיפולים ארוכים, פשוט צריך להדביק את מי שחולה בדיכאון בוירוס של שמחה, ולתת לווירוס לעשות את שלו.
במיוחד צריך לעשות זאת כלפי אוכלוסיות בסיכון, למשל מבוגרים בבית אבות. בגיל השלישי יש נטיה לאנשים ללקות בדיכאון ממגוון סיבות, בעיות רפואיות, יציאה לפנסיה, בדידות ועוד. אז אנחנו שמים את כל האנשים האלו יחד ומתפלאים שהמצב שלהם רק מחריף, זה כמו לקחת אנשים בריאים ולשים אותם יחד עם הרבה חולי קורונה, לא פלא שכולם נדבקים? בניגוד לקורונה, לדיכאון אין נוגדנים טבעיים שנוצרים באופן אוטומטי על ידי הגוף שלנו, לכן אנחנו במו ידינו מייצרים מגפת דיכאון בבתי אבות. במקום זה צריך לחשוב על טיפול סביבתי אחר, פשוט לשים אותם יחד עם אנשים שמחים ומאושרים, זה יכול להיות אפילו תפקיד בשכר שממומן מטעם משרד הבריאות, זה הרבה יותר זול אפקטיבי, ומוכח מדעית.