לעתים קרובות כל כך אנו שומעים על סיפורים על הקשיש הנשכח. אולי לא היו לו צאצאים, או אולי הם חוו טרגדיה וחיו הרבה אחרי המשפחה שלהם או שמעולם לא היתה להם משפחה פרט לבן או בת הזוג. תמיד עצוב לשמוע על כך, במיוחד בתקופת הסגר בקורונה כשהתגלו מקרים של גופות נשכחות שאף אחד לא ידע על קיומן עד שעלה הריח מדירתם. גם אם היתה משפחה שלא היתה מודעת או שלא היתה משפחה באמת שלא משנה מה המקרה, עצוב לקרוא או לשמוע על כך. בטוח שאם חלקנו היו שם אז היינו מוכנים לתת יד, להקשיב, אולי לעזור עם כיסא הגלגלים או ההליכון. אולי אפילו היינו מוכנים לגשר בין הקשיש או הקשישה למשפחתם שהתרחקה מהם ותפסה מרחק. לפעמים ריבים משפחתיים יכולים להיות מאוד מכוערים ולהימשך שנים ולגרום להמון כאב וכעס עד כדי כך שאף אחד כבר לא זוכר מה היתה הסיבה לכך.
אז תתכוננו – אם החיים לא יכו בכם חזק ובאופן מפתיע אז כנראה שגם אתם תגיעו לגיל הזה ותזדקקו לכל אותם אמצעים ועזרה ואולי האנשים בחנות יהפכו להיות החברים שלכם כי אין לכם אוזן קשבת. (בדיוק שמעתי סיפור כזה על לקוח של האתר https://www.goldpharm.co.il/product-category/%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%94/%d7%a8%d7%95%d7%9c%d7%98%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%9c%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9f-%d7%a2%d7%9d-%d7%92%d7%9c%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9d/ שסיפר לי על הקשר המיוחד שלו עם נציג מכירות שם).
זיכרו שהחיים קצרים מדי, אל תתנו להם לעבור על פניכם כי יום אחד יהיה מאוחר מדי לומר שאתם מצטערים. תמיד תעריכו את המשפחה שלכם ותחשיבו אותה, תמיד תנסו לגשר על הריבים ולמצוא דרכי שלום, כי בסוף החיים כשהכסף כבר מספק וברור שהמוות קרוב – מה נשאר לאדם פרט לקרובים לו? איזו מורשת הוא משאיר? כולנו נהיה זקנים וקשישים יום אחד, יהיה לנו קשה להסתובב ולדאוג לעצמנו. נצטרך עזרה וסיוע. האם זה לא יהיה נפלא אם כולנו נחשוב על זה עכשיו? אולי כבר עכשיו אנחנו יכולים לעשות לאחרים מה שנרצה שיעשו לנו – להעניק סיוע, כבוד ועזרה לקשישים ולהחזיר מעט אנושיות בתהליך. מדוע לא לחשוב על זה עכשיו, להתחיל היום ולהתחייב לעזור לבן משפחה מבוגר, קרוב משפחה או שכן? לחיות, לאהוב וליהנות מהזמן שלך כאן על כדור הארץ. למידע נוסף – https://www.ruachtova.org.il/projects/21372/