בואו נשחק משחק

בואו נשחק משחק קטן של נדמה לי. נאמר שאנחנו מעצמה חזקה שנלחמת מול מדינה חזקה, אנחנו לא מצליחים לנצח אותה במלחמה, אבל אנחנו ממש רוצים לנצח אותה. מה היינו עושים? יש הרבה אופציות כמובן. לנתק את זרימת הכסף אליה ומתוכה, לבודד אותה מהעולם, להסית את דעת הקהל נגדה ועוד, אבל הדרך האולטימטיבית, הכי יסודית שתבטיח ניצחון ומבלי שפיכות דמים היא לפרק אותה מבפנים. חוזקה של מדינה הוא בעושר הפנימי שלה, בלכידות והרמה האנושית, חברתית, תרבותית ערכית ורוחנית של אזרחיה,  באווירה, בנרטיב המשותף , ובעיקר במצב היחסים והקשרים של תושביה. חוזק מתחיל מבפנים והתוצאה היא חוזק בכל שאר שטחי החיים ובכל החזיתות, ולא הפוך. לכן הדרך הכי בטוחה להרוס מדינה היא להרוס את החברה, להרוס את הקשרים והיחסים בין האנשים ובמקביל להרוס את הנרטיב הלאומי. 

איך הורסים יחסים בין אנשים? קודם כל דואגים לכך שהדור יהפוך לאנוכי ואגואיסטי, שיחשוב על טובתו האישית בלבד, שערכי היסוד המוסריים, הרוחניים של העם והמדינה יאבדו את מקומם בחינוך הכללי ובחיי האנשים בכלל. במקביל צריך לדאוג לערעור הנרטיב הלאומי, המוסרי והרוחני של אותה מדינה. 

"איך הורסים יחסים בין אנשים?"

נשמע מוכר? זה בהחלט התהליך שמתבצע בישראל כבר כמה עשרות שנים, את פירותיו המבואשים אנחנו רואים בכל תחום בחיינו. מהשחיתות בממשלה ועד התנהגות ילדינו. מהנושא החומרי ועד הריקנות שבליבנו. ישראל מתפוררת כי הקשר בינינו, הישראלים, מתפורר. אנחנו יודעים את זה, מרגישים את החמיצות בפה, את הכעסים והשנאה. אם אנחנו כבר מבינים שהמצב הנוכחי הוא רע בגלל היחסים בינינו, אז האם זה לא אומר שאנחנו בעצם בדרך לתרופה? כולנו אגואיסטיים גדולים, וזה טוב כי מתוך הנחיצות זה הזמן להחליט שאין לנו ברירה. אנחנו קשורים ותלויים זה בזה בכל המובנים. גם בהישרדות וגם בואו נודה על האמת, להרגשה טובה. פשוט לא נעים לחיות ככה. 

איך מחזקים מדינה? מטפלים בקשרים שבין אנשיה. מחזקים את כל החיבורים שהתרופפו. אנחנו לא חייבים להסכים בנושאי פוליטיקה, לחשוב אותו דבר או לחיות באותה צורה. אנחנו צריכים חיבור אנושי פשוט וחם, כמו שאנחנו מרגישים בימי מלחמה, רק בלי המלחמה. צריכים להרגיש שכל אחד הוא אח, ולא קשור בכלל מי הוא ומה הוא. זה אפשרי וכולנו חווינו זאת. אחדות פירושה לקחת את כל השוני והייחודיות ולרתום אותם לטובת המשפחה הגדולה. כי זה מה שאנחנו ברגעינו הטובים – זהו מקור כוחנו וחוזקנו. בואו נשחק במשפחה, עד שנרגיש כך שוב, ונוכל אז לטפל ביחד בתום לב, באחריות, ובהסכמה בכל השאר.