מגזין סברס

תקופת הקורונה הוציאה לא מעט עובדים לחל ת, חלק לא קטן עבר אל מתכונת עבודה מהבית וחלק אחר גם היה מפוטר. אך יחד עם זאת ודווקא בתקופה מהסוג הזה, ייתכן ותוכלו למצוא לא מעט עבודות באזור המרכז ובעיקר בתל אביב. מכיוון שלא רק שהשוק חזר לעבוד וכל סקטור הגדיר לעצמו מחדש את העבודה ונחיצות העובדים, אלא שיחד עם החזרה לשגרה העומדת בפתח ישנם לא מעט גיוסים למשרות חדשות דווקא כפי שראינו שמאוד קל למצוא עבודה בתל אביב באתר סחבק.

ללא ניסיון או אחרי צבא

משרות ללא ניסיון או לחבר'ה צעירים אחרי צבא דווקא יש בשפע בתל אביב, מכיוון שמוקדי השירות לא הפסיקו לעבוד אף פעם או שרק החליפו מתכונת. אך יחד עם החזרה לשגרה נוספו עוד משרות במוקדי השירות השונים, גם במתן עזרה טכנית פשוטה תוכלו למצוא לא מעט משרות פנויות. בחלק מהמשרות הללו תצטרכו לעבור הכשרה מסויימת, שגם היא תהיה מועילה לקורות החיים שלכם. בין משרות מהסוג הזה תוכלו למצוא חברות ביטוחים, סלולר ונציגי שירות לקוחות שונים. לכן זיכרו כי גם אם אין לכם ניסיון תעסוקתי כלשהוא או שרק השתחררתם, תוכלו למצוא לא מעט משרות מהסוג הזה גם בתל אביב וגם בזמן הקורונה.

מכירות והייטק

לא מעט מסעדות ועסקים אכן פשטו רגל בזמן הקורונה ויחד איתם נוספו אל המשק הישראלי לא מעט מובטלים, אבל בדיוק כמו שחברות הביטוח ומוקדי השירות לא הפסיקו לעבוד, כך גם חברות ההייטק והמכירות. עם התאווררות המשק ופתיחת הסגרים של תקופת הקורונה, החלו לגייס עובדים חדשים גם בתחום ההייטק שלא מעט ממנו נמצא בתל אביב, ישנם קרוב למאות מודעות דרושים. תחום המכירות שלא מעט מן החברות שלו עובדות בעיר תל אביב, גם כן מגייס מאות עובדים חדשים לתחומים שונים.

לוגיסטיקה וניהול

כמובן שבתל אביב כמו תל אביב הביקוש הוא שונה משאר האזורים בארץ, לכן תוכלו למצוא מגוון רחב של עבודות מלבד כל אלה שהזכרנו. תחום הלוגיסטיקה והניהול גם הוא נחשב לאחד המבוקשים בעיר האורות העולמית של ישראל, כך תוכלו למצוא בקלות מאות משרות שכבר פורסמו בחודשים האחרונים. משרות בתחום הלוגיסטיקה התפעולית והניהול תופסים גם הם חלק לא קטן מודעות הדרושים כיום של תל אביב.

בואו נשחק משחק קטן של נדמה לי. נאמר שאנחנו מעצמה חזקה שנלחמת מול מדינה חזקה, אנחנו לא מצליחים לנצח אותה במלחמה, אבל אנחנו ממש רוצים לנצח אותה. מה היינו עושים? יש הרבה אופציות כמובן. לנתק את זרימת הכסף אליה ומתוכה, לבודד אותה מהעולם, להסית את דעת הקהל נגדה ועוד, אבל הדרך האולטימטיבית, הכי יסודית שתבטיח ניצחון ומבלי שפיכות דמים היא לפרק אותה מבפנים. חוזקה של מדינה הוא בעושר הפנימי שלה, בלכידות והרמה האנושית, חברתית, תרבותית ערכית ורוחנית של אזרחיה,  באווירה, בנרטיב המשותף , ובעיקר במצב היחסים והקשרים של תושביה. חוזק מתחיל מבפנים והתוצאה היא חוזק בכל שאר שטחי החיים ובכל החזיתות, ולא הפוך. לכן הדרך הכי בטוחה להרוס מדינה היא להרוס את החברה, להרוס את הקשרים והיחסים בין האנשים ובמקביל להרוס את הנרטיב הלאומי. 

איך הורסים יחסים בין אנשים? קודם כל דואגים לכך שהדור יהפוך לאנוכי ואגואיסטי, שיחשוב על טובתו האישית בלבד, שערכי היסוד המוסריים, הרוחניים של העם והמדינה יאבדו את מקומם בחינוך הכללי ובחיי האנשים בכלל. במקביל צריך לדאוג לערעור הנרטיב הלאומי, המוסרי והרוחני של אותה מדינה. 

נשמע מוכר? זה בהחלט התהליך שמתבצע בישראל כבר כמה עשרות שנים, את פירותיו המבואשים אנחנו רואים בכל תחום בחיינו. מהשחיתות בממשלה ועד התנהגות ילדינו. מהנושא החומרי ועד הריקנות שבליבנו. ישראל מתפוררת כי הקשר בינינו, הישראלים, מתפורר. אנחנו יודעים את זה, מרגישים את החמיצות בפה, את הכעסים והשנאה. אם אנחנו כבר מבינים שהמצב הנוכחי הוא רע בגלל היחסים בינינו, אז האם זה לא אומר שאנחנו בעצם בדרך לתרופה? כולנו אגואיסטיים גדולים, וזה טוב כי מתוך הנחיצות זה הזמן להחליט שאין לנו ברירה. אנחנו קשורים ותלויים זה בזה בכל המובנים. גם בהישרדות וגם בואו נודה על האמת, להרגשה טובה. פשוט לא נעים לחיות ככה. 

איך מחזקים מדינה? מטפלים בקשרים שבין אנשיה. מחזקים את כל החיבורים שהתרופפו. אנחנו לא חייבים להסכים בנושאי פוליטיקה, לחשוב אותו דבר או לחיות באותה צורה. אנחנו צריכים חיבור אנושי פשוט וחם, כמו שאנחנו מרגישים בימי מלחמה, רק בלי המלחמה. צריכים להרגיש שכל אחד הוא אח, ולא קשור בכלל מי הוא ומה הוא. זה אפשרי וכולנו חווינו זאת. אחדות פירושה לקחת את כל השוני והייחודיות ולרתום אותם לטובת המשפחה הגדולה. כי זה מה שאנחנו ברגעינו הטובים – זהו מקור כוחנו וחוזקנו. בואו נשחק במשפחה, עד שנרגיש כך שוב, ונוכל אז לטפל ביחד בתום לב, באחריות, ובהסכמה בכל השאר.

לא פשוט לחיות בזמנים היסטוריים. שינוי זה דבר לא קל, ולרוב כואב, לכל הפחות – לא נעים. כמובן ששינוי לא משמעותי, לא נחשב היסטורי. מזל טוב לכולנו – אנחנו חיים בזמנים מעניינים. לא קל, וכל יום הוא כמו מסע ללא נודע. כמו ילדים אנחנו רק מרגישים שינויים, אבל לא רואים את התמונה הגדולה, למה אנחנו מתפתחים. דברים אלו נכתבים כדי להזכיר לקוראים היקרים שלכל תהליך יש מטרה ויעד.

אנחנו חיים בתוך מערכת אינטגרלית גדולה, שבה כל חלק וכל פרט קשור, ותלוי לחלוטין אחד בשני, והיא נמצאת בהתפתחות מתמדת, ליתר קשר וחיבור בין כל חלקיה. כל רמות הקיום בטבע – דומם, צומח, חי – משרתות אחת את השנייה, ואת המערכת ונמצאות באיזון מושלם. כל הרמות, חוץ מהרמה האנושית כמובן. בני האדם, חיים בפועל לטובת עצמם ובניצול סביבתם. זה נכון לסביבה, ובעיקר זה נכון ליחסים בין האנשים בעצמם. 

הווה אומר, שהאנושות מתפתחת לכיוון הפוך מכל שאר הטבע, ולכן הפידבקים מהטבע הם שליליים. האגו האנושי יצא מכלל שליטה, ומאיים כבר על עצם קיום כדור הארץ, ולכן כל התופעות שאנחנו רואים בשנים האחרונות – ממשבר האקלים ועד הקורונה – הם אמצעים שהטבע מפעיל נגדנו, כדי לגרום לאנושות לעצור ולהתאזן. 

ההרגשה, שכל מערכות החיים שלנו מתמוטטות כעת, היא נכונה. מהמבנה הכי בסיסי של משפחה ועד אומות, כלכלות ומדינות, כי הכול בנוי על יסודות לא בריאים, ולא נכונים של יחסים וקשרים. ברגע שנבין, שההתנהלות בחיינו ובעולם, צריכה להיות לא לפי רצונות וחשקים אנושיים, אלא לפי חוק הטבע הכללי – חוק הערבות – החיים שלנו ישתנו בהתאם. הטבע יפסיק לשלוח לנו מכות, אסונות טבע, מחלות ואי יציבות, אלא ככוח חיובי במציאות נזכה לחיים מאושרים ונהנה מכל השפע שקיים סביבנו.

זה לא יקרה בבת אחת, אבל בסוף התהליך נחיה מתוך שמחה, באהבת הזולת, בנתינה לחברה ובביטחון קיומי מוחלט. למשל עבודה ופרנסה לא יהיו עול, אלא יהיו בהתאם לנטיות הפנימיות האותנטיות של אנשים ולטובת החברה. נעבוד מתוך רצון ושמחה. הערך של אדם לא יקבע לפי סמלי סטטוס או מעמד, אלא לפי השתתפותו בחברה. במקום להתחרות על כסף, אנחנו נתחרה מי יוכל להעניק יותר מכשרונותיו, ורצונו הטוב לאנשים שסביבו. נעבוד מעט שעות, ומירב זמננו ומרצנו יושקע בהתפתחות מתמדת ליתר קרבה בין האנשים, בדיוק כמו שאר הרמות בטבע. 

בתוך היחסים האנושיים ישנם פלאים, ומתנות שמחכות להתגלות, וזה מתחיל בנו, האנשים שלמרות הקושי ואי הוודאות, נבחר בטוב. אנחנו בתחילת מסע, שיביא אותנו לנמל מבטחים אמיתי. בואו נעזור ונתמוך אחד בשני, כדי שנגיע לשם ביחד בשמחה. 

אי אפשר להביא שינוי דרך מניעה. זה לא עובד פשוט. תגיד לאדם אל תאכל ככה וככה, הוא יפנים את זה, יתרגש ליומיים, ואז יטרוף כמו אריה. אם מונעים מאיתנו משהו, אנחנו משתגעים מזה. זה נהיה באופנה למתוח ביקורת על החברה המערבית בכלל, ועל זו הישראלית בפרט. אנחנו נהנתנים מדי, צרכניים מדי, אגואיסטים מדי, לא אוהבים את הארץ כמו שאהבו פעם, מה לא. זה נכון, הכל נכון, אבל מציאות לא משנים דרך הטפה. 

נגיד ובאמת בוער לנו ליצור כאן שינוי בחברה, אז מה נעשה? בכל הזדמנות שאדם מקבל במה לדבר על הצורך באחדות עם ישראל, הוא לא יעמוד בפיתוי ויתחיל להטיף, יסביר מה רע כאן, מה לקוי ואת מה חייבים לשנות. זו לא הדרך ליצור שינוי. קהל המאזינים של המטיף יתחלק לשניים, אלו שמתנגדים לדבריו, שבזאת יסיימו את המסע לשינוי, ואלו המסכימים איתו, אבל אחרי שני רגעים יחזרו אל השגרה הנעימה שלהם, כי שינוי מצריך עבודה קשה. הבוקר שמעתי שיחה מעניינת על הצורך בשינוי חברתי. הבחורה שם דיברה על טבע האדם, על כך שאין צורך לשנות אותו, אלא לקבל את זה שיצר לב האדם מוביל אותו תמיד להגדלת ההנאה העצמית, זה דבר שאי אפשר, ולא צריך להיאבק בו. מה שצריך לעשות, הציעה הבחורה, זה רק לעודד פרויקטים חברתיים המגדילים את האהבה הטבעית הקיימת בנו, זו שלא מתנגשת עם הרצונות שלנו. זה נשמע כמו שני דברים סותרים, אבל ניתן בהחלט למצוא מטרות שכאלו שאינן עולות על מסלול התנגשות עם האגו המפותח, מטרות קהילתיות של העידן המודרני. 

הפוטנציאל לשינוי מסוג זה נמצא בשכונות, כאשר הדגש הוא על יצירת קשרים להגדלת האהבה בין בני אדם, כמה שזה נשמע גרנדיוזי, זה אפשרי. הנה דוגמה קטנה לשינוי חברתי שאפשר לנסות ליישם בשכונות בהן יש ילדים ומבוגרים. לעשות היכרות לבבית בין שתי הקבוצות ולהגדיר שעות ביום בהן מבקרים בשיטת הדלת הפתוחה, שעות אחרי בית ספר, נגיד. ילד לא יהיה תלוי בשעות העבודה הארוכות של הוריו, כי יהיו לו עוד ועוד בתים בהם יוכל לשהות, והמבוגרים יקבלו מתכון מתוק, גם אם דורש מאמץ, להפיג את בדידותם. 

מה קורה לבעלי החיים הגרים איתנו? האם יתכן שהחיים בקרבת בני אדם הופכים אותם לחכמים יותר? התרגלנו לסרטונים המקסימים של חתולים המטיילים עם בני אדם, לכלבים החוצים יבשות כדי לחזור אל המשפחה שהתרחקה, אבל איפה עובר הגבול? ישנם מחקרים מרחיקי לכת על מבנה המוח והפוטנציאל שלו. לוויתנים עם מוח מפותח, קופים המראים חשיבה מתקדמת, אבל אין מחלוקת על כך שתרנגולות הן טיפשות, מוח קטן, מסוגלות אפס, אבל עידן היוטיוב מגלה לנו ניסויים אחרים לגמרי, שונים בתכלית מהניסויים הקרים המתבצעים בתנאי מעבדה – סרטונים נוטפי אהבה של תרנגולות הגדלות בבתים מראות קשר רגשי מדהים בין האדם לתרנגולת, קשר המוליד תבונה יוצאת דופן אצל התרנגולת. היא מפתחת דפוסי התנהגות שהיינו מצפים לראות אצל כלב. געגוע, התרגשות, חוכמות שנונות. איך מסבירים את זה? מדוע המדע לא מתעכב כדי לתת תשובה מלומדת על מצבים כאלו. האם המוח של התרנגולת עבר מוטציה? הפך למוח של קוף? 

ההסבר כנראה פשוט יותר לעין הבלתי מלומדת, הבלתי שבויה בכבלי המדע הפשוט. מדובר כאן בכוח האהבה. אהבה ללא גבול מביאה את בעלי החיים שסביבנו לנצל פוטנציאל חבוי לכדי מימוש בלתי אפשרי כביכול. יש קשר נסתר בין מוח ולב, קשר שטרם נחקר עד תום. הבחורה בסרטון הצוחקת ומתרגשת עם התרנגולת שלה, מראה את חוכמותיה הרבות בגאווה השמורה לאם גאה. בעצם שיתופה בניסוי המהפכני של הענקת אהבה ללא גבול לבעל חיים שנטען כי היכולות שלו קטנות מכדי להכיל את האהבה הזו, היא מוכיחה כי התרנגולת הופכת תחת ידיה המסורות של הבחורה לילד קטן המגיב לרחשי ליבה ומתפתח בהתאם. 

הגיע הזמן, כך נראה לי, לפרוץ את דלתות המעבדות שלנו ולהתחיל בניסויים מסוג חדש, ניסויים של הענקת אהבה ללא תנאי. אהבה מכוונת שמבינה את המטרה לשמה היא קיימת. מה הכוונה בכך? אם נבין שאהבה היא המפתח, נוכל לטפח קבוצות שלמות באוכלוסייה שלנו דרך מדעני לב שיובילו ילדים חסרי סיכוי לעולם מלא בהבטחה ממומשת. אי אפשר לעשות זאת באמצעים קרים כמו אלו בהם אנו משתמשים היום, במסגרות מצומצמות המעניקות תמיכה רגעית, מוקצבת. אהבה מצריכה זמן ומסירות, כמו של אם לילדה. אם נצליח בכך נהיה שותפים להקמת עולם חדש, טוב יותר

בזמנו, התרשמתי מתוצאות מחקר על האושר. היו שתי מדינות במקום הראשון: שבדיה, בשל התנאים הסוציאלים הטובים וחופש הפרט הנוסק למרחקים, והמדינה השנייה הייתה דובאי. הסיבות לאושר בדובאי היו החמולות, החיים בתוך המשפחות המורחבות, יחד, שנותן ביטחון ומסיר כל קמצוץ של הרגשת בדידות.

לילה קודם, כשלא יכולתי לשון בשל ייסורי נפש קשים מנשוא…

טוב, אתן קצת רקע. כליל כפר אורגני, רחב ידיים, שהקמנו לפני שנים, כמה חברים קרובים, וכיום הפך למקום מבוקש לאין שיעור, גדל ומתרבה כמו פטריות אחר הגשם. שלוש מתוך ארבע מבנותיי גרות שם, חזרו להקים שם משפחות ולהגשים את הפרו ורבו נכדים (נכדים לא מונים, עין רעה, והמספר משתנה לטובה). אז בכליל חיים אישי הישן, ידיד נאמן, יושב בית, כי כבר כמעט לא רואה (עדיין מצלם הכי יפה בעולם), שתי בנותיי הבכורות שהקימו מאפיה עם לחמים אורגנים, פיצות, שמביאות את בני הכפר הרבים ומשחררות את האימהות העסוקות מלהכין ארוחת ערב, הבת השלישית, אדריכלית, שסיימה עכשיו לבנות בית לבת הרביעית (אשת העולם הגדול), בקיצור, כיף חיים –  משפחה מלוכדת, מקור לקנאת רבים.

אז למה, אם כן, למה אני מרגישה בתוך הסבך הזה הכי בודדה בעולם? רוצה שוב לחזור ולגור בנהריה, בבית שלי, שכל כך קרוב לים, להיות שוב נימפה בין הסלעים, יחד עם חברי השחפים, חבצלות החוף, והדגים.

אולי, כי נשארתי כבר לבד מאחור: אנה נכדתי בת החמש פנתה לליה נכדתי בת השש (בת דודתה) ואמרה לה: "את יודעת, זה ממש לא היה נדיב מצדך שהלכת ולקחת איתך את אחותי הקטנה והשארתן אותי לבד מאחור". ליה הצטמררה קשות, פניה עטו ארשת של עלבון צורב, והיא ענתה לאנה: "אנה אני לא יכולה יותר לקבל ממך כל הזמן מחמאות לא טובות". 

בזמנו, לפני שנים רבות, כשרציתי לחזור הביתה אחרי מסע ארוך ומייגע, מלא תהפוכות מלאות בעצב, אמרה לי בתי השלישית מתוך הארבע, הייתה כבר בתחילת התבגרותה, ואמרה: "זהו אימא, את הלכת, אבא חזר" שנים היה עובד חצי שבוע בתל אביב. חזר כשאני עזבתי לראש פינה במטרה לעזור לחברתי החד הורית לגדל את בנה שסבל מתסמונת דאון ולהיות קצת לבד. עזבתי בית עמוס טין אייג'רים שלא נתנו מנוח, להיות קצת לבד, וליישר ולרענן את מערכת היחסים ביני לבין מייק. אך  מסתבר שלא כך נפלו פני הדברים, וכשרציתי לחזור אמרה לי בתי: "את הלכת אבא חזר ואת כבר לא בחבורה יותר".

מאז הורשתי לבוא יום אחד בשבוע, יום חמישי, ובשישי בבוקר הייתי שומעת את בתי הקטנה שואלת: "אבא מה

הבית מתפרק! אבא עסוק במלחמות שלו, גבר לא?! יודע לצאת למלחמות עוד מאז שרדף אחרי ממוטות. הילדים חיים באווירה של טרום פצצת אטום, טרום מלחמת עולם שלישית. הם לומדים מאבא איך להשתמש בכל כלי המלחמה שבאמתחתו: צעקות, מריבות, פייקים, מלחמות, פצצות ואוטוטו נשלפת הפצצה הנוראה מכל, משוגרת עם המון טסטוסטרון מבלי להתבונן קדימה וגם לא לאחור. ובום! העולם שלנו עלול להיהרס כמעט כולו,  במלחמה עקובת מתים, פצועים, ומה לא.

פריזזזז! עצור! בדיוק עכשיו מדינת ישראל צריכה אמא! אמא שתרגיע את הרוחות, שתלטף לאבא את האגו שלו, שתתחבר לילד שבו, שתפעיל עליו מניפולציות נשיות, שתרדים ותשתיק את רוח הקרב שבו. אמא שתתפוס את קדמת הבמה. שתיכנס לחדר הילדים, לתוך גוב האריות, ובשלווה תרגיע את הרוחות הרעות, שבאהבה תזכיר שהם שבט אחים ואחיות, ברוגע תמחיש את הרווחים משלום. שתעבירם ממצב של מלחמת עולם לשלום עם כולם. שתחנך לרגיעה ולאחווה, לאתה אחי ואני אחיך היקר. שתראה לניצים העומדים זה מול זה בחזה מנופח שגם אם אתה חושב כך ואני 180 מעלות חושב שונה ממך – אתה ואני אחים לעד! אמא- אישה- מנהיגה שתוביל להפנמה שהדעה שלי אינה פוגמת באהבה שלי אליך – אח יקר!

אמא שתחבור לאמא ולעוד אחת, ועוד אחת. שתוביל תנועה של אמהות שיחנכו מדינה שלמה כמו את משפחתן. בשנת 2008 ישבתי עם ערן שיוביץ וצוות שלם וניסינו להניע תהליך כזה, דווקא היום נראה שהוא קורה. בחלוק רך ומרופט, בפנים טרוטות מחוסר שינה, מדאגה אמיתית לשלום המשפחה–העם. מהעדפת המשפחה על עצמן, מאכפתיות לכל אחד ואחת במשפחת העם, מחלוקת תשומת לב בדיוק כמה שנצרך לכל אחד ואחת.

מדינת ישראל זקוקה לאותן נשים שמהוות דוגמה שֶׁאִשָּׁה לְאִשָּׁה אִשָּׁה, שממחישות  עד כמה זה אסון לעם שֶׁגֶּבֶר לְגֶבֶר גְּבַר. נשים שמחנכות שֶׁאָח לְאָח אָח – שֶׁאָדָם לְאָדָם אָדָם! נשים העומדות בעורף דוחפות את הגברים לעבודה נכונה של איחוד כל חלקי העם, נשים שלא מוותרות על הזכות של העם לצמוח באחווה ובאהבה. נשים המברכות את טובת כלל העם על טובת הפרט.

בשנים האחרונות ניתוחים פלסטיים למטרות קוסמטיות הפכו חלק מהנוף האסתטי הרפואי ולתעשייה שמגלגלת המון כסף בשנה ומשדרגת את איכות החיים של מטופלות ומטופלים רבים. לרוב הניתוחים מתמקדים בחלקים הבולטים יותר בגופנו ואלו החשופים יותר לסביבה. הניתוח השכיח והפופולרי ביותר כנראה בעולם ולא רק בישראל ובדגש גם על מדינות אסלאמיות שבהן החלק הזה של הפנים הוא היחיד שחשוף הוא ניתוח אף קוסמטי. בניתוח זה, המנתח מעצב מחדש את אפה של המטופלת או של המטופל. הניתוח מבוצע על ידי רופא אף-אוזן גרון (כירורג לראש ולצוואר ומומחה באוזן / אף), כירורג פלסטי או כירורג במסת הפנים. הליך זה נועד לשפר את מראה האף וגם את תפקודו – אם למטופל יש בעיה עם הנשימה. לדברי מנתחים, המטופלות צריכות להיות לפחות בנות 15 (בנים צריכים להיות גדולים יותר משום שגופם מתבגר ומשתנה מאוחר יותר). ישנם מקרים בהם ניתוח אף מבוצע יחד עם מתיחת פנים וכך המטופלת מרוויחה שניים במחיר אחד וחוסכת הן זמן והן כסף.

מתיחת פנים הוא ניתוח שנועד להסיר קמטים ועור מיותר על הפנים. המטרה היא להצעיר את פניה של המטופלת או המטופל ולשפר אותם כך שיראו הרבה פחות מבוגרים ומלאי קמטים ועור נפול. המנתח מסיר עודפי עור פנים ללא צורך בהידוק הרקמות הבסיסיות. בפעולה זו המנתח למעשה מחדש את העור על הפנים ו / או על הצוואר של המטופל. ישנן מספר דרכים לביצוע מתיחת פנים, אך הנפוצה ביותר היא לחתוך את החלק הקדמי של האוזן המשתרע עד קו השיער ועובר סביב בסיס האוזן ומאחוריה. ואז אזמל או מספריים שעוברים על הצוואר והלחיים מפרידים את העור מהרקמות העמוקות יותר. לאחר מכן, הרקמות העמוקות יותר מהודקות למקומן באמצעות תפרים כאשר הרקמות העמוקות במיוחד מוסרות לעיתים. בסיום שלב זה מסירים את העור המיותר ולבסוף, המנתח תופר או מהדק את החתכים.

כאמור ניתן לבצע את שני הניתוחים יחד וכך לא צריך לעבור את הניתוח, ההרדמה והתאוששות בפעם שנייה. אבל זאת רק במידה ומדובר במטופלות או מטופלים מבוגרים יותר.

לעתים קרובות כל כך אנו שומעים על סיפורים על הקשיש הנשכח. אולי לא היו לו צאצאים, או אולי הם חוו טרגדיה וחיו הרבה אחרי המשפחה שלהם או שמעולם לא היתה להם משפחה פרט לבן או בת הזוג. תמיד עצוב לשמוע על כך, במיוחד בתקופת הסגר בקורונה כשהתגלו מקרים של גופות נשכחות שאף אחד לא ידע על קיומן עד שעלה הריח מדירתם. גם אם היתה משפחה שלא היתה מודעת או שלא היתה משפחה באמת שלא משנה מה המקרה, עצוב לקרוא או לשמוע על כך. בטוח שאם חלקנו היו שם אז היינו מוכנים לתת יד, להקשיב, אולי לעזור עם כיסא הגלגלים או ההליכון. אולי אפילו היינו מוכנים לגשר בין הקשיש או הקשישה למשפחתם שהתרחקה מהם ותפסה מרחק. לפעמים ריבים משפחתיים יכולים להיות מאוד מכוערים ולהימשך שנים ולגרום להמון כאב וכעס עד כדי כך שאף אחד כבר לא זוכר מה היתה הסיבה לכך.

אז תתכוננו – אם החיים לא יכו בכם חזק ובאופן מפתיע אז כנראה שגם אתם תגיעו לגיל הזה ותזדקקו לכל אותם אמצעים ועזרה ואולי האנשים בחנות יהפכו להיות החברים שלכם כי אין לכם אוזן קשבת. (בדיוק שמעתי סיפור כזה על לקוח של האתר https://www.goldpharm.co.il/product-category/%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%94/%d7%a8%d7%95%d7%9c%d7%98%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%9c%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9f-%d7%a2%d7%9d-%d7%92%d7%9c%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9d/ שסיפר לי על הקשר המיוחד שלו עם נציג מכירות שם).

זיכרו שהחיים קצרים מדי, אל תתנו להם לעבור על פניכם כי יום אחד יהיה מאוחר מדי לומר שאתם מצטערים. תמיד תעריכו את המשפחה שלכם ותחשיבו אותה, תמיד תנסו לגשר על הריבים ולמצוא דרכי שלום, כי בסוף החיים כשהכסף כבר מספק וברור שהמוות קרוב – מה נשאר לאדם פרט לקרובים לו? איזו מורשת הוא משאיר? כולנו נהיה זקנים וקשישים יום אחד, יהיה לנו קשה להסתובב ולדאוג לעצמנו. נצטרך עזרה וסיוע. האם זה לא יהיה נפלא אם כולנו נחשוב על זה עכשיו? אולי כבר עכשיו אנחנו יכולים לעשות לאחרים מה שנרצה שיעשו לנו – להעניק סיוע, כבוד ועזרה לקשישים ולהחזיר מעט אנושיות בתהליך. מדוע לא לחשוב על זה עכשיו, להתחיל היום ולהתחייב לעזור לבן משפחה מבוגר, קרוב משפחה או שכן? לחיות, לאהוב וליהנות מהזמן שלך כאן על כדור הארץ. למידע נוסף – https://www.ruachtova.org.il/projects/21372/

חברה הראתה לי מה התפרץ מתוכה בעקבות סדום ועמורה המתרחש לנגד עינינו השכם והערב ואלה דבריה כלשונם: "להסתכל כל הזמן קדימה. נחושה חזק, נמשכת לאופק. ימי הגאולה מתקרבים. הם אלי ואני אליהם. צעדים מדודים. כוח משיח מושך אותי. ואני, דמעה זולגת חצי מצער חצי מהתרגשות. מולידה עולם במים מלוחים. חוצה ממדים. זיווג הקצוות קרוב מאי פעם. על הפער מגשרת כוחה של אהבה. איך נתכונן אליה? זה שינוי צורה טוטאלי. האם אוכל להכיל את ההיפוך? האם אדע להצדיק כל מילימטר של תסריט. מה שהיה ומה שיהיה. קח אותי אלוהים החזק בקרבך.

אני בצום אבל לא צום של הגוף, צום של ריקנות שאיני רואה תקווה והכל שחור מסביב. התקופה הזו היא יום כיפור של כולנו וכל רגע מרגיש כמו תפילת נעילה ואין מה לעשות פרט לחכות לתקיעת השופר ולגאולה. עוזבת מוח, עוזבת לב, עוזבת רחם. דקדק אותי בחוט שלך אם נועדתי לצדיקות. ידע קדום מבהיר לי בבירור. משוך אותי בענווה למעלה ולמטה. קו האמצע ביני ובינך. דייק אותי. הדבק אותי. פעל דרכי. אני כלי. אני צינור של אור כל מה שצריך דרכי לעבור. עוולות העולם חולפות לנגד עיני ואני יש לי מבט. הדרך אותי. הראה לי את הדרך. הראה לי את התיקון. דברים נסתרים יהפכו גלויים. עולם השורשים נחשף. הגיע הזמן. היה כאן תמיד. בעזרת השם שנזכה להגיע לגמר התיקון. תודה בורא על הכוחות. אין מילים אליך כבר. גדולתך נכתבה בספרים שלמים. חבר אותנו לעם. פעל בנו ברחמים וניסים. תפילת רבים מתוך הבשר החרוך. נענע אותנו עד שישאר הלב הזך הטהור. תן למיותר לנשור. כדרך הטבע ומעליו." (ליה)
זוועה רודפת זוועה שכל אחת נוראה מקודמתה. מטפלות שאמונות לטפל בתינוקות שלי, שלך, של כולנו, הופכות לחיות אדם המתעללות בילדי הגן. במלונות סדום ועמורה, 30 רוצחי נפשות הקורעים ברוע שלא ברא השטן נפש צעירה באונס באילת. הניסיונות להסביר מקרים כאלה של התפרצות לא אנושית במושגים פסיכולוגיים ואפילו חברתיים, אינם מספקים. אין ברירה אלא לעלות מעל שכבת האטמוספרה. לשבת על ענן להתבונן ולחקור את מהלך האבולוציה של האנושות וכלל הבריאה ולפנות לבורא עולם בתחינה שיראה לנו את הדרך הנכונה לצאת מרוע הגזרה. שיתן לנו את התבונה את פתרון לצרה. זו העת לבקש ממנו הצלה. אלוהים, רחם על ילדי הגן, על ילדי בית הספר גם. גם על הגדולים רחם עתה, אל תשאירם לבדם. שלא יהיו שותתי דם, אנא אלוהים, אנא ממך.